06 January 2006

Apikorsim in Shulhan Arukh

Yesterday, while in Halakhah (Jewish law) seder (time set aside for learning texts), learning the Shulhan Arukh, chapter 53, when I came across the following that Rabbi Karo wrote in section 18:
האומר: 'איני יורד לפני התיבה מפני שהגדי צבועין או מפני שברגלי סנדל,' לא ירד באותה תפלה כלל, מפני שדרך האפיקורסין להקפיד בכך, וחיישינן שמא אפיקורסות נזרקת בו
What was interesting was that there was an interesting description of apikorsim (Hebraicization of Epicurus/Epicurean) here. However, I was struck by an apikorus being mentioned in a Jewish legal code as peculiar(!). I then ran a Bar-Ilan search on this term and found that this is the only time it pops up in the Shulhan Arukh. Moreover, this הלכה comes up from מגילה כד, עמוד ב, where the language there is מינים. This latter term is different from the term above, as the latter refers to some sort of Judeo-Christians, or Christians, per se (though I am rather on the naive side as to this term, however), while the former is not.
I wonder if maybe there were manuscript variations, but, more likely, Rabbi Karo probably wasn't concerned with the distinction between these two different groups, and accidently inserted this term in lieu of the terminology of חז"ל.
(I apologize for the use of Hebrew in this posting without translating, and I know people request that I translate, but I'm not sure how interested people will be in this posting who are not tremendously involved in these matters, and it's kind of abstruse.)

6 comments:

Steg (dos iz nit der šteg) said...

I don't get it... he's saying that being maqpid not to be hhazan while wearing sandals is a heretical custom?

Drew_Kaplan said...

yuppers, as well as to be maqpid not to wear colored clothing.
Basically, for Jewish practice, there isn't anything wrong with being the shaliah zibbur wearing such things.

Anonymous said...

Drew,
Look at the beggining of perak clal gadol in sanhadrin (eight or ninth or tenth peraq) where the epikoras is mentioned as one who does not have a share in the world to come. also look at the rambam perush on the mishna there. apikros im sure is mentioned in other places as well. there is much scholarship whether apikros is epicuren or something just connoting greek phil.

btw epicurens did not trust beleifs as a basis for knowledge. according to them they though we could only know what we perceive through our senses-
something like the world to come which only based on beleif or phil. or the powers of the mind they would not have beleived in therefore it follows that they do not have a share in the world to come

Anonymous said...

I then ran a Bar-Ilan search on this term and found that this is the only time it pops up in the Shulhan Arukh.

You need to learn how to use Bar Ilan better. Check out OC 257:8, OC 691:2, YD 12:2, CM 425:5, OC 39:4, and more. (At least according to my version.)

Drew_Kaplan said...

First Anonymous,
You didn't understand what I was saying - I was speaking about in the Shulhan Arukh, per se - however, the second Anonymous got what I was saying.
Second Anonymous,
Thanks - I had sloppily and quickly run a Bar-Ilan search. BTW, it's true that I'm kind of a newbie with Bar-Ilan searching. So, thanks for the add'l sources - I'll peep 'em.

Drew_Kaplan said...

Although I wonder about any further switching of calling non-Apikorsim Apikorsim (such as the Minim, as I pointed out in the post) in the Shulhan Arukh - perhaps some of the below - here are other Apikorsim references in the Shulhan Arukh:
1. שולחן ערוך אורח חיים סימן לט סעיף ד
תפילין שכתבם אפיקורוס (פי' מיאני), ישרפו. וי"א: יגנזו.

2. שולחן ערוך אורח חיים סימן לט סעיף ה
נמצאו ביד אפיקורוס ואין ידוע מי כתבן, יגנזו.

3. שולחן ערוך אורח חיים סימן קכו סעיף א
ש"צ שטעה ודילג אחת מכל הברכות, וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו, אין מסלקין אותו; אבל אם דילג ברכת המלשינים, מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורוס הוא; ואם התחיל בה וטעה, אין מסלקין אותו.

4. שולחן ערוך אורח חיים סימן רטו סעיף ב
השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אע"פ שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה, אף ע"פ שאינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אחריו אמן; אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי או תינוק, או היה גדול ושינה ממטבע הברכות, אין עונין אחריו אמן. הגה: ועונין אמן אחר עכו"ם, אם שמע כל הברכה מפיו (הר"י פרק אלו דברים).

5. שולחן ערוך יורה דעה סימן קנה סעיף א
ממנו אותו סם. (וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם, אבל אם עושה בשכר, בכל ענין מותר, דחייש לפסידא דאגריה) (הגהות אשירי פא"מ מא"ז). (וכן נהגו להקל). אבל אם בא לרפאותו בלחש, מותר, והוא שלא ידע שמזכיר שם עבודת כוכבים. אבל אם יודע שמזכיר שם עבודת כוכבים, אסור, אפילו אם יודע שודאי ימות. ואם הוא אפיקורוס, אפי' סתם לחש אסור, שודאי מזכיר שם עבודת כוכבים. (וכן אסור ללמוד ממנו לחש). (הגהות מרדכי פא"מ).

6. שולחן ערוך יורה דעה סימן רפא סעיף א (*2)
ס"ת שכתבו אפיקורוס, ישרף. כתבו עובד כוכבים, יגנז. נמצא ביד אפיקורוס, ואינו יודע מי כתבו, יגנז. נמצא ביד עובד כוכבים, ואינו יודע מי כתבו, יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז. וחייבין הצבור לקנותו ממנו בכדי דמיו או יותר מעט ולגנזו, כדי שלא יזלזל בו. ואם רצה להעלות בדמיו יותר מכדי דמיו הרבה, מניחין אותו בידו. ואם הוחזקו שבזזו עובדי כוכבים ספרי ישראל, תולים שאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם.

7. שולחן ערוך חושן משפט סימן רסו סעיף ב
חייב להחזיר אבידת ישראל אפי' היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילה לתיאבון. אבל אוכל נבילה להכעיס הרי הוא אפיקורוס מישראל, והאפיקורסים והכותים וישראל המחלל שבת בפרהסיא אסור להחזיר להם אבידה, כעובד כוכבים.


1. שולחן ערוך אורח חיים סימן רנז סעיף ח
שאין הבגדים נוגעים בקדירה לאו הטמנה היא, ושרי. הגה: והטמנה שעושין במדינות אלו, שמטמינים בתנור וטחין פי התנור בטיט, שרי לכ"ע (א"ז ותה"ד סימן ס"ט /נ"ט/ ואגור), וכמו שנתבאר לעיל סי' רנ"ד, ויתבאר לקמן סוף סי' רנ"ט. ומצוה להטמין לשבת, כדי שיאכל חמין בשבת, כי זהו מכבוד ועונג שבת. וכל מי שאינו מאמין בדברי החכמים ואוסר אכילת חמין בשבת, חיישינן שמא אפיקורס הוא (הר"ן פרק במה טומנין וכל בו).

2. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצא סעיף ב
היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד, או שכתבה כותי או אפיקורס, פסולה; ודינה כספר תורה לענין היקף גויל וחטוטרות חתי"ן ותליית ההי"ן וקופי"ן וכל גופות האותיות בצורתן ובחסרות ויתרות. הגה: גם צריך לכתבה מן הכתב (ר"ן), ולהוציא כל תיבה מפיו קודם שיכתבנה, כמו בספר תורה (מהרי"ק); ועושין כל פרשיותיה סתומות, ואם עשאן פתוחות, פסולה (הגהות מיימוני פ"ב ופסקי מהרא"י סימן צ"ג /כ"ג/); ובדיעבד אין לפסול מגילה משום חסירות ויתירות, דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות, דכשרה (הגהות מיימוני פ"ב וא"ז), כמו שנתבאר סי' תר"צ סעיף ג'; וצריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כדי להקיפה בו; וי"א שצריכה תגין, וי"א שאינה צריכה; הגה: ונהגו לתייגה, גם נהגו שלא לעשות לה עמוד כלל

3. שולחן ערוך יורה דעה סימן יב סעיף ב
י"א שאם שחט בגומא בשוק, אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו שמא אפיקורס הוא; (רמב"ם פ"ב מה"ש ועיטור) ויש אומרים שמותר בדיעבד ואין צריך בדיקה (רשב"א ומרדכי בשם רא"ם). הגה: ובזמן הזה דאין דרך עובדי עבודת כוכבים בכך, יש להתיר בדיעבד. (א"ז ובשחיטות הר"מ ממדלינגן).

4. שולחן ערוך חושן משפט סימן תכה סעיף ה (*2)
אפיקורס מישראל, והם עובדי עבודת כוכבים או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, (הרי זה) אפיקורס, הכופרים בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן; אם יש בידו כח להרגן בפרהסיא, הורג; ואם לאו, יבא עליהם בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מהגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו. אבל העובדי כוכבים שאין בינינו ובינם מלחמה, ורועה בהמה דקה מישראל במקום שהשדות הם של ישראל, וכיוצא בהם, אין מסבבים להם המיתה, ואסור להצילן. בד"א, בישראל בעל עבירות והוא עומד ברשעו ושונה בו תמיד, כגון