Understanding the Talmudic Phrase מעלין בקדש ולא מורידין (Ma'alin bekodesh v'lo moreedeen)

A common phrase often tossed around at this time of year, with Hanukah coming up in less than two weeks is a Talmudic expression "מעלין בקדש ולא מורידין" (ma'alin bekodesh v'lo moreedeen).  I decided to [finally(?)] compose this blog post after hearing/reading this phrase misunderstood many times.    So, to understand this phrase, we need to see where/when and how this phrase is used in rabbinic literature (for a collection of sources, you can check out this pdf I put together five years ago for a class I taught (while in an internship in rabbinical school):
It appears twice in the Mishnah - here is mMenahot 11.17:

שני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש ואחד של זהב על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד ....

And another is mShekalim 6.4:

שלשה עשר שלחנות היו במקדש שמנה של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרבים ושנים במערב הכבש אחד של שיש ואחד של כסף על של שיש היו נותנים את האברים על של כסף כלי שרת ושנים באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש ואחד של זהב על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד

There are two beraitot in the Babylonian Talmud which use this phrase, as well, both in tractate Menahot - here is one on bMenahot 99a:

תנו רבנן: עשרה שלחנות עשה שלמה, ולא היו מסדרין אלא על של משה, שנאמר: ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב +מלכים א' ז'+.

עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנאמר: (את) מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב +דברי הימים ב' י"ג+.

רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין, שנאמר: את השולחנות ועליהם לחם הפנים +דברי הימים ב' ד'+, ובכולן היו מדליקין, שנאמר: את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור +דברי הימים ב' ד'+.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים  זהב? אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש, שנים שהיו באולם מבפנים לפתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב, על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין, אחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד

And the other is found on bMenahot 39a:

תנא: כשהוא מתחיל - מתחיל בלבן, הכנף - מין כנף; וכשהוא מסיים - מסיים בלבן, מעלין בקדש ולא מורידין

So, in the above texts, the first three all refer to vessels in the בית המקדש (Sanctification House [in Jerusalem]), while the fourth text refers to ציצית (tassels).  According to the first three texts, then, our phrase of מעלין בקדש ולא מורידין means that "we ascend in holy [vessels in the Sanctification House] and we do not descend".  However, the fourth phrase points to our phrase meaning that "we ascend in holy items and we do not descend".

Before getting to our Hanukah-related discussion, there is one further amoraic statement found in the Talmud - recorded on bMegillah 21b:

אמר רבי יוחנן: מכאן שאמצעי משובח. ואחרון שקרא ארבעה משובח - משום מעלין בקדש ולא מורידין

Rabbi Yohanan's comment is referring to the menorah in the Sanctification House.  So, thus far, most of the mentions of this phrase have related to items in the בית המקדש.

This now brings us to the amoraic statements related to Hanukah involving our phrase, both found on bShabbat 21b.  Both of these excerpts are related to why Beit Shammai says that the מהדרין מן המהדרין way of performing Hanukah candle-lighting is in a descending fashion and Beit Hillel says to ascend. Here is the first:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל. זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין

And here is the second:

אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא

חד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין.

וחד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין.

Sukkot bulls (via Yehoshua of MyMachshevet Blog)

In both of these stories, presented by Rabbi Yohanan (quoted by Rabbah, grandson of Hannah) and Ulla, we have rabbis in the Land of Israel who argue for the difference between the academies.  In the first excerpt, we see that Beit Shammai's reason is presented as reflecting the descending numbers of offerings during Sukkot for each day, thus, so, too, shall our lighting of the menorah be in a descending fashion. Beit Hillel's reason is presented as ascending in קדש.  Although it's somewhat unclear what that is, it can be made clearer through the second story.  One of the Rabbi Yossis argue for a simple matter of days that have come in of the festival versus days that have departed.  The other Rabbi Yossi argues - in my reading - for a connection to the בית המקדש: Beit Shammai says we connect it to the bulls offered on Sukkot like we used to in the days of the Sanctification House, while Beit Hillel says we connect it to the menorah in the Sanctification House, since we ascend in regards to vessels in the Sanctification House and we do not descend.  

In my understanding, yes, there is one tannaitic text that utilizes the phrase מעלין בקדש ולא מורידין as we ascend in holy items and do not descend, but most of the other tannaitic texts and - seemingly - the amoraic texts understand this phrase as we ascend in items/vessels of the בית המקדש and do not descend.  

Let's use this phrase appropriately.