As we have been learning about the laws of Niddah, etc. this year at YCT, one of the texts that came up was the following (שבת יג (Shabbat 13a-b) (according to the Vilna printed edition (there are other versions - see below for these))) (if you don't want to read these texts, you can skip down to below)):
תני דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם כתיב בתורה {דברים ל} כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבוניך מהו אצלך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה {ויקרא יא} ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב
There's also a similar parallel elsewhere (אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב ד"ה איזהו סייג (Avos dRabbi Nasan, recension A, ch. 2)):
מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפליו וחוזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והיתה צועקת ובוכה ואמרה להם רבותי כתיב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיו. לא היה אדם שהשיב לה דבר. פעם אחת נזדמן לה אליהו זכור לטוב אמר לה בתי מפני מה את בוכה וצועקת. אמרה לו רבי בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו. א"ל כשאת בנדתך כל אותן ג' ימים הראשונים מהו אצלך. אמרה לו רבי ח"ו שלא נגע בי אפילו באצבע קטנה שלו אלא כך אמר לי אל תגעי בכלום שמא תבא לידי ספק. כל אותן ימים האחרונים מהו אצלך. אמרה לו רבי אכלתי עמו ושתיתי עמו וישנתי עמו בבגדי על המטה ובשרו נגע בבשרי אבל לא נתכוין לדבר אחר. א"ל ברוך המקום שהרגו שכך כתוב בתורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב
So why do I bring this up? In discussions with fellow students, etc., I pointed out that the phrasing in ADRN is "those three earlier days" and "those latter days" adds another dimension to the Talmud's text of "your Niddah days" and "your white days". Thus, while the Talmud's text is somewhat vague as to what it is describing, the text of ADRN illuminates this issue: the inquirer (Abba Eliyahu, in the Oxford version) asks as to their conduct when she was menstruating (the first three days) and, separately, when she wasn't (the latter [four] days), thus her white days. The reason that these non-menstruating days are called "white" is because she is not "red" - bleeding (cf. another instance of red and white being played off as opposites in Niddah 31a regarding the partners in creation). We know see that the inquirer was seeing how they behaved during her seven days of being in her Niddah state - whether she was actually menstruating or had ceased, but yet was still within her seven days appropriated for her to be impure and, thus, her husband had acted improperly. Therefore, this is why the inquirer blessed God who slew this fellow as he should have known better from the verse employed - that even though she was no longer actively menstruating, she was still within her appointed days of being impure and off-limits sexually.
However, while this is the meaning of this/these text(s), there were different interpretations in the medieval era. I will just briefly mention here Rashi's take. Rashi interprets her Niddah days as "all seven of the first sighting" and her white days as "such as a zavah who counts seven clean days from her cessation of bleeding." While this is interesting, what seems peculiar here is Rashi's description of white days as being actually zivah days. However, he continues, that "she needs to wear white clothes for checking, lest she see...." It's important to note here that this woman or, more likely, women, in general, are now, in Rashi's opinion, supposed to wear white clothing when they have been in zivah and are in the subsequent "clean days".
And thus arose the custom to wear white clothing during the seven days following a woman's menstruation.
--------------------------------------------------------------
Here are other versions of this same text in three other manuscripts (Oxford, Vatican 127, & Munich 95) and another printed version (Soncino):
אוקספורד (366) 23 .OPP. ADD FOL
תאנא דבי אליהו מעשה [בתלמיד] אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבהומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפ[י]ליו ומחזירתן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אמרהלהן כתוב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם שהחזירה דבראמ' אבא אליהו פעם אחת נתארחתי אצלה אמרתי לה בתי בימי נדותיך מהו אצליך אמ'לי חס ושלום שאפילו באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבוניך מהו אצליך אמרה לי אכלעמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו לדבר אחר אמרתי לה ברוך המקוםשהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי א?מ?רה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלותערות
וטיקן 127
תנא רבי אליהו מעש' באדם אחד שקרא הרבה ושנ' הרבה ושימש תלמ' חכמ' הרב' ומת בחצי ימיו והית' אשתו נוטל' תפיליו ומחזרת בבתי כנסיות ובתי מדרשות אמרה להו כת' בתור' כי היא חייך ואורך ימיך בעו' הוה ואורך ימיך לעול' הבא בעלי שקר' הרבה ושנה הרב' ושימ' תלמ' חכמ' מפני מת בחצי ימיו ולא היה אדם שהחזיר לה דבר פעם אחת נתארח' אצלה אמרתי לה ביתי בימי נידותי' מהו אצלך אמ' לי' חס ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבוניך מהו אצליך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלה על דעתו לדבר אחר אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פני' לתור' שהרי אמרה
מינכן 95
תנא דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה [הרבה] ושמש תלמידי חכמים [הרבה] ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וא[ו]מרת להם כתו' בתורה כי היא חייך ואורך ימיך ובעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה [שם] אדם שהחזירה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה ואמרתי לה בתי בימי נדותיך מהו אצליך אמרה לי חס ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע בי בימי ליבוניך מהו אצליך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקרוב בשר אבל לא עלה על דעתו דבר אחר אמרתי לה בתי ברוך המקום שהרגו שהרי לא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב
דפוס משפחת שונצינו ר"נ אילך
תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והית' אשתו נוטלת תפילי' ומחזרת' בבתי כנסיו' ובבתי מדרשות וא' להם כתיב בתורה בי היא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה קר' הרבה ושמש תלמידי חכמי' הרב' מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע בימי (לבניך) ליבוניך מהו אצלך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירו' בשר ולא עלתה דעתו על דבר אח' ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמ' תורה ואל אשה בנדת טומאת' לא תקר'
Last Thursday night (17 May), I attended a "Special Reception and Tour for Bloggers" at the Jewish Museum, my first such invitation to a special reception for bloggers. It was a nice, small, intimate reception, with a half dozen bloggers (including two from Jewschool, Esther from Jewlicious, & Ariel Beery). We arrived for a reception with wine, cheeses, and cookies. It was the first such blogger reception not just for me, but also for the Jewish Museum, as well.
